משברים נפשיים עשויים לפקוד כל אחד מאתנו בכל שלב בחיינו ללא הבדל דת, גזע, מגדר, סטטוס או מצב סוציו-אקונומי. כל אחד יכול למצוא את עצמו בעיצומו של משבר נפשי בעקבות אירועים מורכבים, קשים, בלתי צפויים או טראומתיים. מרבית האנשים יצליחו לצאת מן המשבר או בכוחות עצמם עם חלוף הסערה או בעזרת משפחה, חברים או תמיכה מקצועית עד להתייצבות החיים מחדש. אך במקרים מסוימים, משבר עשוי להשאיר את חותמו וללא טיפול יהפוך להפרעה נפשית. מה ההבדל בין משבר להפרעה? אילו מצבים נוטים להתדרדר להפרעה נפשית והאם כל משבר עשוי להיות סימן מקדים להתפתחותה של מחלת נפש?
היכן עובר הגבול בין משבר להפרעה?
מקובל לאבחן הפרעה נפשית כאשר תחושות, רגשות ומחשבות משבשים את חייו של האדם, מפריעים להתנהלות תקינה בחברה, עבודה, שגרת חיים סטנדרטית, יכולת לבצע מטלות יומיומיות, יכולת לראות את העולם בצורה אוביקטיבית ולתפקד בחברה בה הוא חי באופן נורמטיבי ופרודוקטיבי. כדי להיות מאובחן כלוקה בהפרעה נפשית, על השיבוש בחיים להיות משמעותי ולגרום לאדם מצוקה ניכרת לפרק זמן של בין שבועיים לחודש לפחות (לרוב מדובר בפרקי זמן ארוכים בהרבה, לכל הפרעה נפשית אפיון זמנים שונה במקצת).
כך לדוגמא, דכדוך או עצבות יכולים לפקוד כל אחד אך לרוב התחושה תעבור לאחר מספר שעות או ימים, וגם אם היא תמשך שבועות היא לאו דווקא תגרום להפרעה משמעותית לשגרת חיינו. אך עבור הסובלים מדיכאון מדובר בעצבות עמוקה שלא מרפה ולא מאפשרת להמשיך ולחיות כבעבר. השגרה מופרת, מופסקת והופכת לעול על נפשו של האדם. ישנה התגברות של חשיבה שלילית ופסימית, אנרגיה ירודה וחוסר יכולת ליהנות גם מדברים שבעבר הסבו הנאה מרובה. כאשר הסימפטומים הללו לא מרפים וגורמים למצוקה רבה לפרק זמן משמעותי ישנו מקום לשקול אבחנה של דיכאון.
אילו מצבים נוטים להתדרדר להפרעה נפשית?
כאשר אנו חווים אירועים משמעותיים בעוצמתם ובהשפעה שלהם על נפשנו אלו ללא התערבות מקצועית, המשבר עשוי להשתרש ולגרום להופעתה של הפרעה נפשית, למשל:
בדידות ובידוד חברתי
עבור רוב בני האדם, הקשרים החברתיים שלנו, המעגלים במשפחתיים והמקצועיים, החברויות שאנו מתחזקים הם חלק בלתי נפרד מאיתנו כבני אדם. אנו יצורים חברתיים ולא מעט מהיציבות הנפשית שלנו, מהיכולת שלנו לחוות שמחה, אושר ותחושת מסוגלות תלויה באינטראקציות שלנו עם אחרים. שינויים כמו יציאה לפנסיה, גירושין, מעבר לעיר חדשה בה אנו רחוקים ממשפחתנו ומהמעגל החברתי המוכר, יציאתם של ילדים בוגרים מן הבית (תסמונת "הקן הריק"), מעבר לארץ אחרת וכל מצב המשאיר אותנו ללא הקשרים חברתיים הקבועים שלנו עשוי לגרום לתחושת בדידות, חוסר ערך לחיים, הרגשה של "אין לי סיבה לקום בבוקר". מכאן הדרך לפיתוח חרדה ודיכאון קצרה ואכן, במצבים כאלו אנשים רבים מגלים לפתע שינויים בתחושת הערך העצמי, עצבות גדולה, מחשבות שליליות שלא מניחות, שיבושים בתיאבון ושינה וחוסר יכולת לתפקד כבעבר.
מחלה פיזית
מחלה פיזית, בעיקר ממושכת וקשה, כזו המגבילה את היכולת להמשיך בשגרת החיים עשויה לגרום לקשוי נפשי ניכר. מי שסובל ממחלה פיזית המונעת ממנו להמשיך לעבוד, להשתתף בחיי המשפחה, לצאת מן הבית בקלות, לבצע פעולות יומיומיות, לעסוק בתחביבים ופעילויות שבעבר הסבו הנאה מרובה עשוי לגלות שיחד עם המחלה הופיע גם דיכאון, חרדה, הפרעות שינה, כאבים פסיכוסומטיים ועוד. ישנו ערך רב בטיפול נפשי וקבלת עזרה מקצועית להתמודדות עם מחלה קשה או כרונית הן לחוה עצמו והן לקרובים לו. טיפול פרטני, משפחתי ו/או קבוצתי יכולים לעזור לצלוח את התקופה הקשה בצורה פרודוקטיבית יותר, להבין את ההשלכות הנפשיות של המחלה (ולא רק הפיזיות), להתמודד טוב יותר עם מחשבות על חולי ומוות ולסגל גישה תומכת הבראה.
אובדן אדם קרוב – אבל ושכול
בין אם פתאומי או צפוי, היא תמיד חוויה מטלטלת. אבל הוא רגש עוצמתי שלא קל לעבד ולעיתים קשה מאוד לחוות באופן שלא יותיר צלקת על נפשו של האדם. מי שאיבד את אחד מיקיריו עשוי לעבור משבר נפשי בעקבות האובדן אך למרות שמדובר בתגובה טבעית לחלוטין, במקרים מסוימים האבל והאובדן כה קשים עד להתפתחותה של טראומה שלא מניחה ולא מאפשרת לאדם לעבד את רגשותיו ומחשבותיו. האבל ממשיך להציף רגשות שליליים גם לאחר זמן רב ולמעשה משתלט על חייו של האדם. הפרעת חרדה, הפרעות אכילה ושינה, הפרעות כפייתיות שונות כמו אגרנות, הפרעות הימנעות וכמובן דיכאון עלולים להתפרץ.
אירוע טראומטי או סדרת אירועים עוצמתית במיוחד
התפרצות של הפרעות ומחלות נפש נגרמת לא פעם בעקבות אירוע חזק ומשמעותי, לא פעם פתאומי ובלתי צפוי או תקופת לחץ קיצוני ומתמשך. מחלות נפש כמו סכיזופרניה, הפרעה דו קוטבית, הפרעת דחק פוסט טראומטית, הפרעות אכילה, פוביות (פחדים בלתי נשלטים), הפרעות שינה חמורות, דיכאון מג'ורי ועוד עשויים להופיע לאחר אירועים קשים וקיצוניים (ישירות או כצופה). לעיתים די באירוע קצר ויחיד כדי לגרום להופעה של הפרעה נפשית למשל מי שחווה תאונה בה חייו היו בסכנה, תקיפה מינית, פיגוע, אלימות, אסון טבע וכדומה עשוי לסבול מהתפרצות של מחלת נפש בעקבות זאת. כמו כן, תקופת לחץ ממושכת, גם בשך נסיבות חיוביות, עשויה גם היא לגרום להופעה של הפרעה נפשית למשל לחץ גדול בלימודים או בעבודה, הולדת ילד, הגירה, נישואים, הצלחה פתאומית, פרסום וכדומה עשויים לגרום להצפה רגשית והופעה של הפרעה נפשית.
אירועים בילדות והיעדר סביבה יציבה ותומכת
רבות נכתב ונאמר על ההשפעה של הילדות, בעיקר המוקדמת על עיצוב האישיות ונפש האדם. מבלי להיכנס לפרטים רבים מידי מספיק לומר כי מי שחווה קשיים משפחתיים ניכרים, חוסר יציבות, מחלה קשה בילדות המוקדמת, בידוד חברתי, אלימות (מילולית, פיזית או מינית), גדל בסביבה שאינה תומכת ואינה מעודדת הבעת רגש, סביבה תחת לחץ גבוה (למשל מלחמה, פליטות, גירוש, אלימות) ומי שלא קיבל בילדותו כלים להתמודדות עם משברים בחייו הבוגרים רגיש יותר להתפרצותה של הפרעה נפשית בגיל הנעורים ובחייו הבוגרים.
שימוש בחומרים משני תודעה
בנוסף לאירועים חיצוניים העלולים לגרום להופעה של הפרעה נפשית גם שימוש בחומרים משבשי ומשני תודעה כמו סמים ואלכוהול בכמות מופרזת עלולים לגרום להתפרצותה של הפרעה נפשית. כך למשל, התקף פסיכוטי, הפרעה דו קוטבית, היפומאניה וסכיזופרניה נוטים להופיע לאחר שימוש לרעה בחומרים ממכרים אלו אשר גמילה מהם מצריכה לפעמים טיפול במרכז גמילה.
האם משבר נפשי הוא תמיד טריגר להתפתחותה של הפרעה נפשית?
לא בהכרח, מרבית האנשים שחווים משבר נפשי יוכלו לצלוח את התקופה הקשה ולהמשיך בחייהם מבלי לסבול מהפרעה נפשית לשארית חייהם. אך עבור אנשים מסוימים המשבר ישאיר את חותמו ויתפתח להפרעה נפשית. מדוע ישנם אנשים להם חוסן נפשי גדול יותר לאומת כאלו הנוטים להתפתחות של מחלת נפש? חקר הפסיכיאטריה המודרני סבור כי מדובר בשילוב של גורמים סביבתיים בילדות וגיל הנעורים ונטייה גנטית ולכן קשה מאוד לצפות מראש מי פגיע להתפתחות של הפרעות נפשיות ומי לא. לכן, לכל מי שחווה קושי נפשי ניכר, עבר אירוע קשה ועוצמתי, מרגיש שהוא אינו מתפקד באותה רמה כבעבר, סובל ממצוקה נפשית, עומד בפני אירוע מכונן או סבל מקשיים סביבתיים ומשפחתיים מומלץ לפנות לקבלת הדרכה מקצועית, טיפול תומך ומקנה כלים להתמודדות פרודוקטיבית עם שינויים, טראומה, קשיים ומשברים נפשיים. באמצעות עזרה מקצועית ניתן להתגבר על משבר נפשי, לעיתים קרובות אף למנוע התדרדרות של משבר לכדי הפרעה נפשית.
