כאשר אדם סובל מדיכאון, הוא מרגיש את הקושי בתוך הנשמה. את תחושת ה"דאון" הכללית, שלא משנה מה קורה, אני בבאסה כי אני לא מצליח בחיים, כי אני חולה במחלה קשה או כי המצב הבריאותי שלי גרוע ולא נראה שיש מענה רפואי לבעיה שלי, כי אני בחיים לא אמצא זוגיות, כי אני אמא לא טובה או כי התגרשתי וזו הוכחה לכך שאני אדם לא מוצלח.
קיימות סיבות נוספות המגבירות את הסיכוי לדיכאונות כמו תורשה – אבא שלי הוא אדם דיכאוני ולכן יש סיכוי שגם אני אהיה דיכאוני, עברתי התעללות בילדות שלי כי הייתי ילד בעייתי, עקשן, חוצפן או חלש וחסר ביטחון ולכן הבעיה היא אצלי ולא אצל הגורם המתעלל ועוד.
נפגשנו עם מומחה ובעל קליניקת "בטיפול" לטיפול בחרדות ודיכאונות, מר אורי פוקס, כדי להבין מהו דיכאון גברי סמוי.
גבר בדכאון
אדם בדיכאון הוא אדם עצוב, חסר ביטחון, הוא סובל משינויים חדים במצב הרוח – רגע אחד הוא שקט ומופנם ורגע לאחר מכן הוא מתפרץ בכעס. הדיכאון גם יכול לבוא לידי ביטוי בתחום השינה – קושי גדול להירדם, התעוררות באמצע הלילה, קושי לחזור לישון ורצון משמעותי לישון במשך היום. התנהגות אופיינית נוספת לאדם בדיכאון הוא ביטחון עצמי נמוך ומעט מאוד רצון ומוטיבציה לקום בבוקר ולנהל סדר יום שגרתי.
אבל הדיכאון הקלאסי לא נשאר רק בתוך גבולות הגזרה של האדם עצמו הסובל מדיכאון. ההשפעה של דיכאון מגיעה גם לכל הסביבה שלו – בני משפחה, בני/בנות זוג, הורים ילדים וכו' שמודעים לבעיה ונאלצים להתמודד עם המצב.
אבנר גדסי שר את "הגברים בוכים בלילה לא נשמע קולם". אז מהו דיכאון גברי סמוי? מה ההבדל בינו לבין דיכאון רגיל? האם הסיפור הוא שגברים לא מביעים רגשות?
מכירים את הספר (שהפך לביטוי מוכר) "גברים ממאדים נשים מנוגה" של הסופר ג'ון גריי שטוען שגברים ונשים שונים בבסיס ובמרכיב האישיותי שלהם? אז המסר שלו תופס גם לגבי האופן שבו נשים חוות דיכאון לבין האופן שבו גברים חווים דיכאון. לצד הבדלים מסוימים בתסמינים, עיקר ההבדל הוא בעוצמה, בתדירות, במידת החצנת הקושי כלפי הסביבה וההשפעה עליה והתסמינים שאנחנו מביעים ומראים כלפי חוץ.
הבדל מרכזי נוסף הוא האופי והמרכיב האישיותי. כמו שנשים לרוב אוהבות ונוטות לשתף בתכנונים, ברגשות, באתגרים, בקשיים ולהבדיל בהצלחות, בחוויות, בניצחונות ובחלומות שלהן – כך לרוב אצל הגברים ההעדפה היא הפוכה – פחות לשתף, פחות לשבת לשיחות נפש פתוחות, פחות לחשוף ולהיחשף בפני אחרים. להיות פחות פגיעים בעיני החברה.
לרוב גברים מביעים רגשות פחות מנשים, גברים פחות בוכים מול אנשים, פחות מדברים על הרגשות שלהם ופחות נותנים מקום לרגשות להשפיע על היום-יום שלהם.
כמו ברגשות, כמו בשיר של אבנר גדסי – כך גם בדיכאון. גברים פחות מבליטים את הדיכאונות שלהם. גברים לא משדרים אותות מצוקה, קושי או עצבות. ג'ון גריי בספרו מסביר שגברים בהתנהגות הזו "נסוגים לתוך המערה שלהם". כאשר גבר בדיכאון הוא מתכנס בתוך עצמו, בתוך המערה ומחפש את הפתרון. גברים רבים לא יודעים להפגין חולשה ולא יודעים לבקש עזרה. הפתרון מבחינתו הוא להתגבר על הקושי או פשוט להמתין במערה עד שהקושי יחלוף ויעבור. מסיבה זו רואים יותר נשים שהולכות לטיפול כדי להתמודד עם דיכאון מאשר גברים.
אז גברים מביעים רגשות פחות מאשר נשים, וגם דיכאון פחות מורגש אצל גברים לעומת נשים. למה זו בעיה?
זו שאלה טובה. הרי כשגבר לא מפגין רגשות, הם פחות סובלים וגם הסביבה שלהם, החברים, בני המשפחה, הקולגות מהעבודה, פחות מושפעים ממצבי רוח קיצוניים והתפרצויות. אולי זה עדיף?
כאשר גבר סובל מדיכאון סמוי, הוא לא מראה כלפי חוץ את הקושי. אבל הקושי קיים. המצוקה היא מצוקה נפשית אמיתית והיא קיימת, ומקשה והיא מותירה צלקות וסימנים בנפש.
יש תופעה הנקראת דיכאון גברי, רק שהתסמינים שלה אכן סמויים. הם לא מורגשים ולא באים לידי ביטוי כמו תסמינים של דיכאון רגיל. כלפי חוץ הכל נראה תקין, קמים לעבודה, מתארגנים, מדברים עם המשפחה, אבל בפנים מצב הרוח ירוד, אין הנאה מהדברים שהפקנו מהם הנאה בעבר. שתייה אלכוהול מרובה, צריכת סמים, עישון, התקפי זעם, חוסר יכולת להתרכז, התנהגות אגרסיבית, כל אלה מאפיינים קלאסיים של דיכאון סמוי שפועם ופועל מתחת לפני השטח.
והמתח הזה נשאר קבוע או שהוא הולך ומחמיר?
הפער הזה עלול ליצור תסכול הולך וגובר, כי כלפי חוץ הכל נראה תקין בעוד שבפנים הנפש שבורה. אדם דכאוני שלא הולך לטיפול – אין לו את הכלים להתמודד עם הדיכאון ולצאת מהבאסה. הוא לא מפתח את ה"שריר", את היכולת לפתור את הבעיה. יש דיכאונות שעוברים מאליהם, ואז הפער נסגר ונעלם. אבל דיכאון שלא חולף עלול לגרום לפער גדול ולגרום לקריסה. כשהפער בין הבפנים לבחוץ גדול מדי, לפעמים זו מציאות שאי אפשר לגשר עליה והתוצאות לכך עלולות להיות קיצוניות עד כדי חוסר יכולת לתפקד, חוסר יכולת לקום מהמיטה, חוסר רצון לצאת מהבית ובמקרים קיצוניים אף למחשבות אובדניות.
אז מה עושים כדי להימנע מיצירת הפער הזה בין הבחוץ לבפנים?
כיום עולם הרפואה מאפשר כמה טיפולים נגד דיכאון. חלקם תרופתיים כמו ציפרלקס ופרוזק שנותנים מענה ישיר ומיידי על ידי העלאת רמת הורמונים במוח שמצמצמים את תסמיני הדיכאון ואת הפער בין איך שאדם עם דיכאון נראה כלפי חוץ לבין מה שמתחולל בפנים.
טיפול נוסף הוא טיפול פסיכותרפי שמברר וחושף את המקור שממנו הדיכאון מתפתח. טיפול כזה עוקר את הבעיה מהשורש ומאפשר לחזור לשמחת החיים ולהיפטר מהדיכאון.
