הפרעה דו קוטבית - טיפול אפקטיבי ומקצועי
הפרעה דו קוטבית, מאניה-דפרסיה, מאופיינת בעליות וירידות של מצב הרוח, לפעמים אף ללא שליטה, וזה יכול לערער.
הפרעה דו קוטבית אינה ניתנת לריפוי מלא, אולם, כשמשקיעים בליווי ראוי ומקצועי, אפשר להגיע לרמת שליטה ראויה בתסמינים, ולהעביר את הימים בשלווה בכל התחומים.
מהי הפרעה דו קוטבית וכיצד היא באה לידי ביטוי?
הפרעה דו קוטבית או בשמה השני מאניה דיפרסיה (Bipolar disorder – Manic depression) או הפרעה בי פולארית, מאופיינת בשינויים קיצוניים ללא שליטה במצב הרוח כאשר בצד אחד נמצאת המאניה ובצד השני הדיפרסיה.
היא מוגדרת כהפרעת מצב רוח כרונית בעלת השפעה ניכרת על מי שלוקה בה והקרובים אליו עם זאת, בעזרת טיפול מקצועי ונכון מרבית המטופלים מנהלים אורך חיים תקין לחלוטין.
שילוב של אבחון מוקדם וטיפול מקצועי ואפקטיבי יבטיחו את הסיכוי הטוב ביותר להתמודד עם ההפרעה הדו קוטבית בהצלחה ולנהל חיים מלאים ובעלי משמעות.
מה ההבדל בין שינויים "רגילים" במצב הרוח לבין הפרעה דו קוטבית?
כל אחד מאיתנו חווה שינויים במצב הרוח שלנו מיום ליום ומתקופה לתקופה.
לכולנו ישנם ימים בהם אנחנו מרגישים "על גג העולם", מסוגלים לצלוח כל אתגר ובאופן כללי שמחים ואנרגטיים.
מנגד, תקופות של עצבות, פסימיות, עייפות וחוסר חשק כללי לעבוד או לפגוש את יקירנו עשויות לפקוד כל אדם.
ההבדל בין מצבי רוח "רגילים" לבין דו קוטביות הוא בחומרת התסמינים, משך הופעתם וההשפעה שלהם על חיי היומיום.
מי שסובל מהפרעה דו קוטבית יחווה התקפי מאניה ודיפרסיה (על המשמעות והתסמינים המדויקים בהמשך) שמופיעים ללא סיבה מיידית בעוצמה גדולה מאוד עד לכדי שיבוש משמעותי של שגרת החיים. ההתקפים יכולים להמשך שעות, ימים, שבועות וחודשים.
בעזרת אבחון וטיפול מתאים ניתן בהחלט לייצב את מצבי הרוח הקיצוניים ולהוריד את עוצמתם, במקרים רבים עד לאיזון של ממש וחזרה לשגרת חיים מלאה.
מהם הגורמים להפרעה דו קוטבית?
דו קוטביות יכולה להתפרץ בגיל הנעורים ועד לגיל הזהב אם כי מרבית המקרים מאובחנים בתחילת שנות העשרים.
בדומה להפרעות מצב רוח והפרעות פסיכיאטריות אחרות, גם הגורמים המדויקים להפרעה דו קוטבית אינם ברורים לחלוטין וככל הנראה מדובר בשילוב של מספר גורמים:
• תורשה – לכ-85 אחוז מהלקוחים בהפרעה ישנו קרוב משפחה המאובחן עם הפרעת מצב רוח. הסיכוי לחלות בהפרעה דו קוטבית גדל כאשר יש בן משפחה המאובחן עם ההפרעה.
• שינויים הורמונליים – למשל בעקבות הריון ולידה.
• שינויים במבנה המוח ותפקודו – דו קוטביות מאופיינת בשינויים בנוירוטרנסמיטורים (החומרים הכימיים המעבירים מסרים בין תאי המוח), שיבושים במחזור השינה, בתפקוד ומבנה המוח.
ההפרעה עשויה להתפרץ באופן ספונטני או בעקבות אירוע טראומטי וחשיפה למתח רב. בנוסף, שימוש בחומרים ממכרים כמו סמים ואלכוהול נקשר להופעת מחלת נפש דו קוטבית כמו גם מחלות נפשיות אחרות.
האם ניתן למנוע את התפרצות ההפרעה?
כפי שראינו, בכל הנודע לסיבות המדויקות להופעת הפרעה דו קוטבית רב הנסתר על הגלוי ולכן קשה לחזות מי ילקה בה, מתי ואם בכלל.
לכן, מודעות לסימנים המקדימים של דו קוטביות (והפרעות מצב רוח באופן כללי) ולהיסטוריה המשפחתית חשובים מאוד בזיהוי ההפרעה עוד בשלביה הראשונים גם אם לא ניתן למנוע את הופעתה.
פעמים רבות, דווקא בני משפחה או חברים מזהים כי משהו אינו לחלוטין כשורה והם אלו שפונים לקבלת מידע ועזרה עבור יקיריהם.
מהם התסמינים של הפרעה דו קוטבית?
הסימפטומים של הפרעה דו קוטבית, חומרתם ומשך הופעתם משתנים מאדם לאדם ומקבוצת גיל אחת לאחרת אך המשותף הוא שינויים משמעותיים ותקופתיים במצב הרוח הנעים בין שמחה קיצונית (מאניה) לעצב עמוק (דיפרסיה- דיכאון).
תסמיני מאניה:
- תחושת עליונות עד לכדי מחשבות גרנדיוזיות
- אופטימיות חסרת בסיס ומוגזמת
- אופוריה (תחושת שמחה גדולה מאוד) ללא סיבה
- פעילות יתר ואי שקט
- תחושת מרץ מוגברת
- התקרבות רוחנית פתאומית ו/או עמוקה
- ירידה בצורך באכילה ו/או שינה
- עיסוק בפעילויות הרסניות (למשל הימורים, מסע קניות בלתי מרוסן, פעילות מינית בעלת סיכון וכד')
- אגרסיביות
- דיבור מהיר ולא קוהרנטי
- יצר מיני מוגבר
- תחושת מסוגלות מופרזת
- אימפולסיביות (למשל התפטרות פתאומית, קניית כרטיס טיסה לכיוון אחד, בזבוז כספים)
- קושי להתרכז
בזמן תקופת המאניה, אין מודעות אמיתית לתוצאות המעשים והפעולות של האדם הלוקה בהפרעה דו קוטבית.
פעמים רבות, אחרי תום המאניה והתבהרות המחשבה ישנה חרטה גדולה על הדברים שהתרחשו, ההחלטות שנעשו והתוצאות שלהם.
תסמיני דיפרסיה (דיכאון):
- עצבות גדולה ועמוקה
- איבוד עניין בחיי היומיום ובקשרים חברתיים
- אנהדוניה (חוסר יכולת ליהנות)
- קשיי ריכוז וקושי בקבלת החלטות
- תחושת ייאוש
- חוסר תקווה
- שיבושים במחזור השינה
- חרדה
- בכי בלתי נשלט
- עייפות מוגברת
- פגיעה בתפקוד היומיומי עד לכדי הזנחה עצמית
- תחושת חוסר ערך
- פסימיות
- כאבים בלתי מוסברים
- מחשבות על מוות עד לכדי אובדנות
הן בתקופות המאניה והן בתקופות הדיפרסיה עשויים להופיע הזיות ומחשבות שווא עד לכדי אובדן קשר עם המציאות.
אלו הם מאפיינים קלאסיים של מצב פסיכוטי המחייב פנייה מידית לקבלת עזרה מקצועית.
איך מאבחנים הפרעה דו קוטבית?
קיומה של הפרעה דו קוטבית נקבע על ידי רופא פסיכיאטר לאחר בדיקה קפדנית.
האבחון נעשה בעיקר על ידי שיחה של המטופל עם הרופא בה הוא יתבקש לתאר את רגשותיו, מצב הרוח שלו, תחושותיו בזמן התקף מאניה ו/או דיפרסיה, מתי הופיעו התסמינים, משך הופעתם וחומרתם.
מכיוון שמדובר בהפרעה הגורמת לשינויים לא רק במצב הרוח אלא גם בתפיסת המציאות מומלץ שבן משפחה או אדם קרוב יתלווה לפגישה.
ייתכן שהרופא ירצה לשוחח גם עם בני המשפחה כדי לברר את ההיסטוריה הרפואית המשפחתית ולבחון את התרשמותם ממצבו של המטופל והתנהגותו.
בנוסף, הרופא יבקש לערוך בדיקות גופניות כמו בדיקות דם והדמיה כדי לשלול סיבות פזיולוגיות להופעת התסמינים.
אבחון מקצועי ומדויק בשלב מוקדם יעזור לא רק למנוע אבחנה שגויה אלא גם את ההשלכות השליליות של ההפרעה.
ככל שהאבחון נעשה סמוך להופעת התסמינים הראשונים כך ניתן לאזן את הלוקה בהפרעה דו קוטבית מהר יותר ולמנוע מההתנהגויות ההרסניות המאפיינות אותה להשפיע על מהלך חייו.
איך אדע אם אדם קרוב אלי סובל מדו קוטביות?
הפרעה דו קוטבית מאופיינת בין השאר בשינויים בתפיסת המציאות ולכן, במקרים רבים מאוד, בזמן מאניה במיוחד הלוקים בה לא מודעים לכך שישנה חריגה כלשהי בהתנהגות שלהם או בדפוסי החשיבה. בזמן דיפרסיה, תחושת העצב והייאוש עלולה לגרום לחוסר יכולת לפעול למען עצמם ולבקש עזרה.
אך בני המשפחה והאנשים הקרובים כן נמצאים בעמדה בה הם יכולים לזהות את תסמיני ההפרעה ולפנות לקבלת עזרה מקצועית.
אם קראתם את רשימת התסמינים ואתם מזהים אותם באדם היקר לכם, אם אתם מרגישים שמשהו לא לגמרי תקין או רגיל בהתנהגות שלו/ה לאחרונה ובמיוחד אם יש היסטוריה של מחלה דו קוטבית במשפחה – פנו לקבלת ייעוץ פסיכיאטרי מקצועי לבירור מעמיק יותר.
התערבות מקצועית בשלב מוקדם יכולה לא רק לעזור לחולה עצמו אלא גם לכם – המשפחה, להתמודד עם ההפרעה ולחזור לשגרת החיים.
איך מטפלים בהפרעה דו קוטבית?
לאחר ביסוס האבחנה, הרופא הפסיכיאטר יקבע תכנית טיפול כאשר הרכיב המרכזי והחשוב ביותר בה הוא נטילת תרופות מאזנות. את התרופות יש לקחת באופן קבוע, גם בתקופות בהן אין התקפי מאניה או דיפרסיה.
התרופות כוללות אחד או יותר מן הבאים:
- תרופות לייצוב מצב הרוח (כמו ליתיום).
- תרופות נוגדות פרכוסים המשמשות גם לייצוב רגשי (כמו טגרטול)
- בנזודיאזפינים (תרופות הרגעה כמו קלונקס, בעיקר בזמן התקף חריף)
- תרופות נוגדות דיכאון (כמו פרוזק)
- נוגדי פסיכוזה (כמו ריספרדל)
ללא טיפול תרופתי התקפי המאניה והדיפרסיה יכולים להמשך חודשים ארוכים, עד שנה ברציפות ולשבש באופן ניכר את חייו של המטופל והקרובים לו.
למרות שלא ניתן למנוע לחלוטין את הופעתם, בעזרת טיפול נכון ומקצועי אפשר להגיע לשיפור מהותי בתוך מספר חודשים ספורים.
במקרים נדירים בהם אין שיפור בעקבות הטיפול התרופתי והתסמינים חמורים מספיק בכדי להצדיק שינוי בגישה הטיפולית, יומלץ על גרייה מגנטית Transcranial magnetic) stimulation) או טיפול בנזעי חשמל (Electro Convulsive Therapy) .
בנוסף לטיפול התרופתי, ישולבו גם טיפול קוגניטבי-רגשי וטיפולים קבוצתיים ומשפחתיים.
מטרתו של הטיפול הקוניטיבי-רגשי היא לעזור למתמודד עם ההפרעה להבין אותה טוב יותר, את התסמינים שהוא חווה, את הטריגרים להופעת ההתקפים, לקבל כלים מעשיים להתמודדות איתם, לזהות תפיסות מחשבתיות שליליות ולהחליף אותן בתפיסות חיוביות יותר ולהוות אוזן קשבת מקצועית במצבי לחץ וקושי.
במהלך הטיפול הקבוצתי המטופלים לא רק לומדים אחד מהשני כלים להתמודדות עם ההפרעה אלא גם מקבלים תחושה של "אני לא לבד" ו-”יש מי שיבין אותי כי הוא באותה סירה".
במסגרת הקבוצתית הם יכולים לפתח מיומנויות חברתיות וליצור קשרים בינאישיים חדשים. לבסוף, הטיפול המשפחתי נועד לאפשר לא רק למטופל הקלה אלא גם למשפחתו שלא פעם זקוקה לא פחות לאוזן קשבת ולכלים פרקטיים להתמודדות עם ההפרעה, להפחית מתחים ולחצים בתוך התא המשפחתי ולשפר את התקשורת הבינאישית בין בני המשפחה.
איך לומדים לחיות עם הפרעה דו קוטבית?
כדי למזער את השפעתה של ההפרעה הדו קוטבית, ראשית, חשוב כמובן לפעול לפי התכנית הטיפולית כולל נטילת התרופות באופן סדיר ולפי הוראות הרופא הפסיכיאטר.
שנית, כדאי להימנע משתיית אלכוהול או שימוש בחומרים ממכרים אחרים ובאופן כללי לאמץ אורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית ותזונה מאוזנת.
עיסוק בפעילויות מפיגות מתחים כמו ספורט לא תחרותי, יוגה, מדיטציה וכדומה יכולים לשפר את מצב הרוח ולהקל רבות על ההתמודדות עם לחצי היומיום כמו גם אימוץ תחביבים ובאופן כללי עיסוק בדברים שמסבים הנאה. לבסוף, אל תהססו לבקש עזרה מאנשי המקצוע המעורבים בטיפול, לשאול שאלות ולקבל ייעוץ לגבי זיהוי של התסמינים המקדימים להתקף וכיצד להתמודד איתו בצורה מהירה ויעילה.
למרבה הצער, הפרעה דו קוטבית מלווה את הלוקים בה, לרוב לשארית חייהם.
ההפרעה אמנם יכולה לגרום לקשיים בכל תחומי החיים (בנוסף להתמודדות עם הסטיגמה החברתית שעדיין קיימת בנוגע ללוקים בהפרעות נפשיות) אך חשוב לזכור שבעזרת טיפול נכון אנשים רבים הסובלים מדו קוטביות מנהלים אורח חיים מלא – עובדים בעבודות שונות ומגוונות, משכילים, בעלי משפחה וחיי חברה עשירים.
אבחנה של הפרעה בי פולארית דורשת תשומת לב הן מן הלוקה בה והן מן הקרובים אליו אך היא בהחלט אינה מונעת לחיות חיים "רגילים", פוריים ובעלי משמעות.
תשובות לשאלות נפוצות:
מי מוסמך לטפל בהפרעה דו קוטבית?
הטיפול בהפרעה משלב הן טיפול פסיכיאטרי בתרופות והן טיפול פסיכותרפי. אם אתם או אחד מיקירכם חוששים כי אתם סובלים מהפרעה דו קוטבית חשוב מאוד לפנות לייעוץ ואבחון ראשוני על ידי פסיכיאטר שיוכל לא רק לאבחן האם אכן מדובר בדו קוטביות אלא גם להציע תכנית טיפול אפקטיבית.
האם מדובר בהפרעה נפוצה? כמה אנשים לוקים בהפרעת אישיות דו קוטבית?
בקרב האוכלוסייה הכללית בעולם מספר הלוקים בהפרעה דו קוטבית הוא בין 1% ל-3%, אין הבדל בין שיעור הגברים הלוקים בהפרעה לשיעור הנשים. בישראל כ-0.7% מהאוכלוסייה מאובחן בהפרעה דו קוטבית מידי שנה כך שלא מדובר בהפרעה נפוצה מאוד אם כי היא בהחלט לא נדירה.
האם מדובר במצב הפיך?
בדומה להפרעות נפשיות אחרות הפרעה דו קוטבית נוטה ללוות את הלוקה בה מרגע ההתפרצות ולאורך שנות חייו הבאות. עבור מרבית המטופלים, בעזרת טיפול נכון ומקצועי ניתן לא רק לחיות עם ההפרעה אלא לחזור לשגר חיים פוריה ובעלת משמעות.
מתי הסימנים של מחלת נפש דו קוטבית מחייבים התערבות מיידית?
תקופה של מאניה או דיכאון חמור מחייבים פניה לקבלת עזרה מקצועית כמו גם מחשבות שווא והזיות, דיבור מוגבר על מוות ונטיות אובדניות, אגרסיביות מוגברת או אלימות וכל מצב בו ישנו חשש לפגיעה עצמית או פגיעה באחרים. בדרך כלל, הפניה חייבת להיעשות דווקא על ידי בן משפחה או אדם קרוב מכיוון שהלוקה בדו קוטביות לא תמיד מודע לצורך לקבל עזרה ויתקשה לפעול למען טובתו שלו.
